ישראל יצחקי – ביוגרפיה
ישראל יצחקי נולד ב"פנינת הרוגע" של הגליל העליון, ראש-פינה שבה התגוררה משפחתו. (האם עלתה לארץ מאנגליה והאב מפולין) אהבתו למוסיקה בלטה ביצחקי משחר ילדותו ובמסגרות הצנועות אשר אפשרה המושבה בה נולד, השתתף בהצגות ילדים ואף הגיע עד לתל אביב לתחרות כשרונות צעירים שערך משה ואלין (אמרגן ומפיק, ממקימי התיאטרון הסאטירי ה"לי-לה-לו").
בנוסף לאהבתו למוסיקה בלט ישראל יצחקי הצעיר ביכלתו לכתוב טכסטים ולחנים אשר כבר בגיל צעיר נהג לבצע אותם להנאתו ולהנאת הסביבה החברתית בה חי.
כאשר פרצה מלחמת העצמאות (1948) התגייס ישראל לצה"ל ויחד עם ידידו הטוב המלחין עמנואל זמיר הקימו את "להקת השרון" אחת מלהקות צה"ל הראשונות (חטיבת אלכסנדרוני) שבה השתתף יצחקי כזמר, מלחין ותמלילן והיה אחראי כיוצר לחלק גדול משירי הלהקה.
בשנת 1949, כאשר הוקמה חברת תקליטי הד-ארצי היה ישראל יצחקי אחד מן האמנים הראשונים שהחתמו לחברה כזמרים (האחרים היו שמשון בר-נוי, ג'טה לוקה, יפה ירקוני ומלחין הבית של החברה באותם ימים, בובי פנחסי).
למרות שנולד, גדל ושאף את אויר הפסגות של הגליל העליון היתה ביצחקי נטייה טבעית למוסיקה מודרנית יותר מזו שהיתה מקובלת בארץ באותם הימים (שירי חלוצים, רועים וחגי טבע) וחיש קל, לאחר החתמתו בהד-ארצי החל לפלס את דרכו אל מצעדי הפזמונים עם שירים שחלקם היו מתורגמים משפות לועזיות "אולי אולי אולי" (1950) "סה סי בון" (1951) "ג'מבוליה" (1954) ורבים אחרים.
ישראל יצחקי (זכרו... מראש פינה...) היה הראשון שהביא אל תושבי ישראל הקטנה של אז את מה שנקרא "מוסיקה סלונית" הרדיו הממלכתי לא הרבה להשמיע את שיריו הראשונים (הסלוניים) אך דווקא תושבי תל אביב הקטנה התלהבו ולא עבר זמן רב עד שמקפה "גינתי-ים" "פילץ" ומקומות בילוי אחרים שהיו מקובלים על הציבור התל אביבי בקע קולו ונשמעו שיריו של הזמר הצעיר "ישראל יצחקי" ופריצת הטנגו, הפוקס טרוט, הפסדובלה והסוינג אל במת הריקודים הפכה לחלק מן ההווי העירוני של אותם ימים. בכתבה שהופיעה באחד מעתוני התקופה נכתב כי "שירים מעין אלו עשויים להשחית את נפשו של הנוער העברי..." ודווקא אותו נוער שהעתון כה חרד להשחתת נפשו, היה זה שהפך את ישראל יצחקי לאליל הנוער הראשון בישראל הצעירה של אותם ימים.
תחנת הרדיו "גלי צה"ל" (בעקבות הנוער שדווקא אהב אותו ואת שיריו) הרבתה להשמיע אותם ואל השירים המתורגמים, הצטרפו שירים עבריים חדשים אותם ביצע יצחקי לראשונה "סימונה מדימונה" "משמר הגבול" "שיר הבוקרים" ורבים אחרים שאפיינו את הקשר של יצחקי לארץ ולתרבותה. וכך נסללה דרכו כזמר וכיוצר אל תחנת הרדיו הממלכתית של אותם הימים.
את "להיט הלהיטים" של אותה תקופה "אנו ניפגש" כתב והלחין ישראל יצחקי בעצמו והשיר הפך למה שמכונה היום בשפת הרחוב ל"להיט היסטרי...". (שיר שזכה לגירסאות כסוי לא מעטות על ידי זמרי התקופה).
ישראל יצחקי לא משך את ידו מכתיבה וביצוע של שירי ילדים ואלה, הפכו ללהיטי ענק. די אם נזכיר את השיר הבלתי נשכח "אבאל'ה בוא ללונה-פרק" (הולחן לקראת פתיחת הלונה-פרק בגני התערוכה בשנת 1953) "סבתא סבתא" ואת "סבא פיקולינו" (1954).
בשנות ה-50' הופיע ישראל יצחקי בארצות רבות שמחוץ לגבולות ישראל. בין סיבובי ההופעות הבולטים ניתן לציין את ההופעות בצרפת (1954) ורבות אחרות. בעקבות הצלחתו בארץ ומחוצה לה ראה אור בשנת 1956 אלבום ובו שירים רבים בסגנון ישראלי כגון "שיר המזג" (1954) "משמר הגבול" ו"שיר הבוקרים" (1955) "בערבות לכיש" (1956) וכן הלאה.
באלבומים מאוחרים יותר ראו אור "סימונה מדימונה" (1957) "על גמלי" (1958) "שיר ההד" (1959) "בלב הליל" (1959) ורבים אחרים.
בתקליטים שנשאו אופי ריקודי סלוני נהג ישראל יצחקי לסמן בצורה ברורה ובאותיות בולטות את סוג הריקוד ליד כל שיר.
בעקבות הצלחתו, הקליט יצחקי מספר תקליטונים (4 שירים בכל אחד מהם) בחברת ישראפון ומספר להיטים מתוך אותם תקליטונים תוכלו לשמוע באוסף שלנו "אז אראה לה" "זרים בלילה" "עץ הלימון" והשיר המקורי "אשליות" (שזכה להצלחה ולהשמעות רבות ברדיו).
בשנות ה-60' יצא ישראל יצחקי למסע הופעות באוסטרליה בעקבות ועל פי בקשת "מגלה כוכבים" בינלאומי שהגיע למועדון "עומר כאיים" שבו יצחקי הופיע. הצלחתו הגדולה שם חייבה אותו לחלק את זמנו בין הארץ (שבה נהג לבקר לעיתים קרובות, להופעות ולשמירת קשר) לבין הופעותיו באוסטרליה.
בראשית שנות ה-80' חזר ישראל סופית, השתקע בתל-אביב וחזר להופיע בפני הקהל ששמר לו אמונים.
ארגון אמני ישראל העניק לו פרס הוקרה על פעלו בתחום הזמר העברי. בשנת 1995 ראה אור תקליטור אותו הפיק ישראל בעצמו ובו מיטב להיטיו מכל הזמנים.
נחום (נחצ'ה) היימן, 8/2004